תארו את החוויה:

בשעה 16:15 ב- 22 בדצמבר 1986, הרגשתי שאני גוסס. נשכבתי ועד מהרה הוצפתי באור הלבן והבהיר ביותר, מלא בכוח ובאהבה הכי מדהימים ביקום. בתוך האור שמעתי את קולות של רוחות שורקות בין עלים וענפים ואת הצלילים היפים ביותר של קולות מלאכים השרים חזק יותר מהרוחות הרועמות. גופי היה משותק מכוח האור. האהבה הייתה כוח אדיר ומוחץ. פחדתי לאבד שליטה בתפקודים הגופניים שלי - הרצון להיות בשליטה, הרצון עצמו, התנועה, המחשבה, כל מה שאנושי מת באור הזה.

כשזה בלע אותי בשלמות, התפוצצות של אהבה אקסטטית התחילה אצלי מהבטן והתרחבה אל האור עצמו. עד מהרה הפכתי להיות האור והפכתי לתמימות, לאהבה, לאקסטזה, לשלום, לעוצמה וליופי ולחוכמת האור. כמו אם הנושאת ילד בזרועותיה, האור נשא אותי כלפי מעלה ובמהירות אדירה. האור עצמו דיבר אלי וידעתי שזה אלוהים, הכוח שיצר את כל היקום. האור אמר לי שהאור הצלול הראשון הזה שהייתי בו (שהיה עצום פי מיליון מכל אהבה שחשתי אי פעם על פני כדור הארץ), היה מלא באינספור כוכבי לכת של גן עדן. הבטתי מטה אל גופי והוא היה עשוי מאור לבן אך עדיין היה בעל צורה אנושית זוהרת.

ביליתי שם זמן מה, אבל אז הועברתי גבוה יותר, שם שמחתו ותהילתו של אלוהים מילאו אותי עד כדי כך שלא יכולתי לשאת את האקסטזה יותר, ולכן התפוצצתי לאור חדש ותפארת של תמימות, אהבה, אקסטזה, שלום, עוצמה וחוכמה בהירים אפילו יותר מהשמים הראשונים. גופי החדש היה חזק יותר ויכול היה לעמוד איכשהו בגידול האקספוננציאלי הזה. אמרו לי שבכל דרגה של גן העדן, תכונות האור הללו מכפילות את עצמן. נלקחתי לנקודה בה האקסטזה והאהבה היו כה מוחצים; עד שבקושי יכולתי לעמוד ברמות האנרגיה הקוסמיות הללו.

וכך שוב התפוצצתי לאור חדש בהיר פי מיליון מהרקיע השני; כך גם בשלישי ואלו שלאחריו. גופי עדיין היה אנושי אבל כל כך הרבה אור לבן בוהק ממנו שלא האמנתי למראה עיניי. יכולתי לראות מיליוני קילומטרים בבהירות מושלמת. צלילי השירה של המלאכים היו כל כך יפים, והרגשתי כאילו תנודות הצליל שלהם מלאות בחוכמה, והצלילים הללו יצרו חיים ואינספור אפשרויות ביקום: אלו צלילים מלאכיים שבכוחם לברוא עולמות.

נלקחתי אל הרקיע הרביעי בו תפארת האל הייתה כה בהירה שהרגשתי שכל הוויה כאן היא בלתי נתפסת. גופי היה כל כך בהיר כאן שהיה בו מעט שרידים מהצורה האנושית. ביקשתי מאלוהים שלא לקחת אותי גבוה יותר, אבל אלוהים עשה זאת. יכולתי לכתוב פרק שלם על החסד הנפלא שקיים במחיצתו של האור ועדיין לא אצליח להעביר לכם את המילים המדויקות.

למעלה בגן העדן החמישי, גופי היה כמו שמש ענקית. לא הייתה לי צורה אנושית יותר. היופי כאן לא ניתן לתיאור. נשארתי שם זמן מה עד שנלקחתי לגן העדן השישי, שהוא פי מיליון בהיר יותר מהחמישי. אוזניים אנושיות לא יכולות לשמוע את מוסיקת היקום הזה. גופי היה שמש בהירה עוד יותר והתמזגה באור המרכזי של אלוהים.

רק עשר שניות החזקתי מעמד בגן העדן השביעי. ניתן ליצור גלקסיות שלמות עם האור שם בקלות מוחלטת. ישויות שיכולות להגיע לשם מפותחות ממני במיליוני שנים. לחשוב שבכל אחד מהשמים הגבוהים הללו קיים הפוטנציאל למימוש ובריאה של גלקסיות שלמות. כל הרקיעים הללו היו חלק מהחוויה המאוד קצרה שלי, עד שהתעוררתי.

סיפור רקע:

מגדר: זכר