תארו את החוויה:

המפגש הראשון שלי עם מלאכים היה באמצע הקיץ של שנת 1961 כשהייתי בן 12 או 13. זה קרה במהלך חווית סף-המוות שלי, שהתרחשה בבריכת שחייה ציבורית בישראל. כשנה וחצי לאחר מכן, בדצמבר 1962 הבנתי שפיתחתי יכולת לצאת החוצה מחוץ לגוף כרצוני. אני בא מרקע מדעי, אתאיסטי, כסטודנט בפנימייה ימית עם משמעת צבאית, ובהמשך שירתי כחייל ואז כקצין בצה"ל. לא העזתי לחשוף את היכולת שלי לצאת מהגוף במשך שנים רבות.

הכול התחיל ביום קיץ חם בבריכת השחייה הציבורית שהייתה שייכת לדודי. הייתה לי כניסה חופשית, הייתי ילד בר מזל שנהג לבקר במקום כמעט כל יום במהלך הקיץ החם והלח של ישראל. בהיותי נער פעיל ושחיין טוב, היה לי הימור עם צוללן מקצועי שאוכל לשחות מתחת למים פי שלוש מרוחב הבריכה (כ -83 מטר) בנשימה אחת. ההימור היה על זוג סנפירים. זכיתי... אבל לא לפני שהוכרזתי כמת קליני.

אני זוכר איך בשלב מסוים במהלך אותו מאבק כואב מתחת למים הפכה הזכייה לפתע לחשובה. רק קיוויתי שאני עדיין שוחה לקראת הסוף כדי לגעת בצד הבריכה, אך בהדרגה נהייתי אדיש לחלוטין. הרגשתי כאילו אני חולם, בזמן שאני ממשיך לשחות לאט, נכנסתי לשינה מוזרה, עמוקה וחסרת הכרה. ואז, פתאום, קרה משהו מדהים. נעשיתי עירני מאוד, הרגשתי כאילו שואבים אותי כלפי מעלה במהירות רבה. הייתי המום. הכול קרה כל כך מהר. הרגשתי שאני טס במהירות עצומה דרך צינור ארוך וחשוך שהיה גם רך ובטוח. לא היו לו צדדים אמיתיים, אבל בקצה הצינור יכולתי לראות אור בוהק. לאחר מכן, מצאתי את עצמי שם, באוויר, אבל במצב ייחודי - צפתי כעשרים מטרים מעל בריכת השחייה. לא פחדתי ליפול ולא יכולתי להרגיש את המשקל שלי בכלל. למרות שהיה יום חם ולח מאוד, הוא הרגיש אחרת עכשיו, נעים מאוד. הכול נראה בהיר יותר. יכולתי לראות את האופק בבירור. ראיתי את גופי שוכב שם על הלוח ליד שפת הבריכה מוקף באנשים שהמשיכו לרוץ מכל עבר, בעוד המצילה, אישה גדולה, התחילה לעשות לי הנשמה ולחצה על אזור החזה. פתאום יכולתי לשמוע את מחשבותיהם ורגשותיהם של הנוכחים.

"היי חבר'ה, שום דבר לא קרה לי," צרחתי בשמחה, אבל אף אחד מהם לא הביט לכיווני.

אחרי כמה שניות הבחנתי בישות ענקית ועוצמתית שצפה לצדי. גובהו היה בערך תשעה או עשרה מטרים. יכולתי לחוש בקרינת האנרגיה העצומה והחזקה שלו ובכל זאת הוא לא היה מפחיד בכלל; יותר כמו אבא גדול עם הרבה אהבה ודאגה אלי. הוא זרח כאילו הוא מואר מבפנים. התבוננתי בו בקפידה, הבנתי שהוא עשוי מאור ... ואז, לפתע, הוא ציווה בקול אוהב, "אתה חייב לחזור. זה עדיין לא הזמן שלך. יש חובות רבות שעליך להשלים. ... אתה תחזור לכאן בבוא העת. כעת הכין את עצמך לחזור."

סירבתי. רציתי להישאר שם. התחושה הייתה כל כך טובה באוויר, שלא יכולתי אפילו לדמיין לרדת. עד עכשיו התוודעתי למוזיקה קלילה ורכה. זה היה סוג של צליל רך באוויר, כזה שלא הפריע לי להקשיב לאותו ישות עצומה, שבסופו של דבר הבנתי שהוא אחד המלאכים החזקים של האלוהים.

"אתה חייב לרדת. זה עדיין לא הזמן שלך." הוא המשיך "אתה חייב לחזור לגופך."

פתאום הוא נהיה רציני. איכשהו הבנתי שאני באמת צריך לחזור אחורה. הסתכלתי למטה. המצילה עדיין עבדה קשה; עכשיו ביחד עם אדם נוסף שלא הכרתי. בהמשך גיליתי שהוא רופא מבית חולים סמוך שבא לשחות באותו יום. הם החלו בהחייאה על גופי. הרגשתי את החרדה שלהם, במיוחד של המצילה שחיבבה אותי מאוד ונהגה לקרוא לי "פיש פיש".

לאחר מכן, כשאני מביט לעבר השמש, שמתי לב שהעולם מתמלא באור בוהק בנוסף לזה של אור השמש. רציתי לראות עוד ... אבל אז, למרות ההתנגדות שלי, הרגשתי פתאום כאילו שואבים אותי, ואני נופל מטה במהירות חזרה לגופי. עד מהרה הובהלתי עם אמבולנס ל"בית החולים תל השומר" בעיר רמת גן לבדיקה מלאה.

אחרי אותו אירוע נמלאתי כמיהה תמידית לצאת מהגוף שלי. כילד צעיר, לקחתי את דברי המלאך "אתה תחזור לכאן בזמן המתאים" כהבטחה. כל לילה ביקשתי את עזרתו כדי לכוון אותי איך לעלות לשם שוב. ייחלתי לחוויה ההיא של הציפה בחופשיות באוויר. משאלתי לחופש והרצון לראות את העולם הובילו אותי להצטרף לפנימייה ימית קשוחה.

במשך שנים התפללתי לעזרתו של אותו מלאך שיעזור לי לצאת מגופי, אבל שום דבר לא קרה. ואז, ערב קר אחד בדצמבר אחרי יום לימודים ארוך ואימונים גופניים בפנימייה הימית, החלטתי לנמנם בזמן ששותפיי לחדר יוצאים למועדון בית הספר. בדיוק עמדתי לעצום את עיניי כאשר פתאום, בחושך, שמתי לב שהחדר משנה צבעים, כאילו הוא מתמלא באורות, המשכתי לשכב בעיניים פקוחות לרווחה, וחזיתי בתופעה המוזרה. מרכז האור נעשה צפוף יותר כאילו נוצר בו ענן כבד. הרגשתי משותק לגמרי, מודבק על המיטה שלי. ליבי נשאב במהירות כשעצרתי את נשימתי. עד מהרה קרינה של אהבה ושמחה אינסופיים מילאה את כל גופי. המלאך היה שם והביט בי.

"באת לקחת אותי איתך?" שאלתי אותו.

"לא... זה עדיין לא הזמן שלך. יש לך הרבה עבודה לעשות כאן. הגורל שלך דורש הרבה יותר" אמר.

"באתי לכאן כדי להגשים את חלומך. הגיע הזמן שתלמד איך לצאת מגופך, בצורה פשוטה תוך שימוש ברצון האישי שלך." הוא הורה לי שלב אחר שלב כיצד להתכונן לעזוב את גופי. פתאום הוא אמר לי לתת לו את היד שלי. באותו לילה הייתי מותש במיוחד, אבל פעלתי בקפידה אחר הוראותיו ונתתי לו את ידי. זו לא הייתה היד הפיזית, הבנתי במהרה. פתאום יצאתי לגמרי מגופי, הייתי כל כך ערני, רענן ושמח.

הלילה ההוא היה תחילתו של לילות רבים של הרפתקאות ולמידה ממלאכים בתחום החוץ-גופי. נהגתי לעזוב את גופי לאחר שהאורות כבו במעונות. במבט למטה ראיתי את השותפים שלי לחדר ישנים, כולל גופי שלי. כמובן שלא העזתי להזכיר את המסעות שלי מחוץ לגוף. הייתי בטוח שלמרות שאני אחד התלמידים הטובים ביותר בפנימייה הימית, הם יזרקו אותי מבית הספר אם אזכיר אפילו קצת מזה.

הלמידה הרוחנית שלי נעשתה בצורה טלפתית בסדרת הרצאות עם המלאך "למדיאל" בזמן שהייתי מחוץ לגופי, צף וקולט את דברי המלאך. ראשית הייתי צריך להתנדב לעזור לאחרים. הייתי רק בן 15 באותו זמן.

הלמידה כללה מידע על חיים אחרים ביקום, מקור האנושות עלי אדמות, המציאות הפנימית של החומר, מהירויות, אנרגיה והרבה נתונים שהדגישו או סתרו לחלוטין את מה שלמדתי אז בבית הספר שלי למדעים. אבל אחד האירועים המרגשים ביותר היה כאשר המלאך סיפר לי על עתידה של האנושות. "היום יש לי מסר חשוב מאוד עבורך." הוא אמר.

בהבזק אחד היינו גבוהים למעלה בחלל. במבט למטה, התרגשות גדולה עברה בכל נפשי. כוכב לכת כחול היה שם למטה. "כדור הארץ!" בכיתי מרוב שמחה.

ספוג רגשות אהבה, פשוט המשכתי להסתכל למטה, סופג את הסצנה בנשמה. לעולם לא אשכח את הרגעים האלה.

להלן הודעה אמיתית שנמסרה על ידי המלאך למדיאל (מובא מתוך "הנבואה האולטימטיבית - ספר ראשון").

"אתם, המין האנושי עלי אדמות, עברתם דרך ארוכה בתהליך האבולוציוני שלכם, ובקרוב, אתם נכנסים לעידן חדש, שהוא הצעד הבא והעיקרי בתהליך האבולוציוני שלכם"

"כבר לימדתי אותך על המושג "צורות חיים מתקדמות", כגון בן אנוש שהוא, למעשה, תרכובת של חיים בתוך החיים, בתוך החיים. בכל פעם צורת חיים חדשה ומתקדמת יותר מגיחה מהאיחוד של הקודם. הבנת המושג הזה יעזור לכם להבין את גורלה של האנושות."

"בן אנוש הוא למעשה קבוצת חיים מורכבת. הוא בנוי מחלקיקים קטנים יותר, או צורות חיים קטנות יותר, שהם תאי גופך. אבל זה לא סוף הסיפור. תאי גופך עשויים גם הם מחלקיקים קטנים יותר שגם הם חיים. הם לא נחשבים לחיים על ידי המדענים שלך. עם זאת, יש להם צורות חיים פשוטות יותר. אתה מכיר אותם כחלבונים וחומצות אמינו, העשויים מצורות חיים פשוטות יותר. הם נקראים על ידי המדענים שלך: מולקולות. צורות חיים אלה מסודרות בקוד מסוים, ויוצרות את החלבונים ואת התאים החיים של גופך, אשר בתורם, יוצרים את גוף האדם. מולקולות אלו עשויות גם הן מחלקיקים קטנים יותר - האטומים."

"ברמה הפיזית על כדור הארץ, האטומים נחשבים בעיני המדענים שלך כבסיס הקטן ביותר או כבסיס השלם של כל החומר הפיזי. מתעלמים מההיבטים החיים של האטום, אך בצורה הרבה יותר פשוטה, לאטומים יש רוחות זעירות וחיות בתוכם."

"במציאות, קיומם של האטומים אינו תחילתו של הסיפור. כזכור משיעורים קודמים, כל אטום עשוי מתת-אטומים רבים 7, אשר עשויים מתתי-אטומים 6 וכן הלאה, כל הדרך עד תת-אטומים 1. כל תת-אטום 1, יחד עם יחידות החיים הטהורות ברמה האינסופית, הם הבסיס הבסיסי של החומר והחיים ביקום."

"אם עקבת אחר המבנה המורכב של חיים בתוך חיים, כנראה שמת לב שאדם בודד הוא אחד הקומפלקסים המתקדמים ביותר של החיים על פני כדור הארץ. אך האם זה סוף סיפור האבולוציה?"

"השלב הקרוב בתהליך האבולוציוני הוא אחד המדהימים ביותר. בדומה לתאי גופך, כל האוכלוסייה האנושית על פני כדור הארץ תרכיב את הקבוצה הבאה כחיים חדשים מורכבים. באמצעות איחוד כל בני האדם על פני כדור הארץ, צורת חיים ענקית חדשה, המחזיקה רוח גדולה בהרבה מנשמות בני אדם, עתידה להופיע." "בדומה לקשרי האנרגיה בין התאים בגופך - מלבד הקשרים הפיזיים והכימיים בין התאים שלך - ישנם קישורי אנרגיה בלתי נראים בין כל בני האדם, אפילו בין האויבים של ימינו. הקישורים המחברים כל אחד מכם לאחרים, חזקים בהרבה מצרכיו של הפרט ומשפיעים על כל אדם ואדם על כדור הארץ בין אם הוא מודע להם ובין אם לא."

"בכל רחבי כדור הארץ, מספר גדל והולך של בני אדם נמצאים בחיפוש מתמיד אחר משמעות החיים, למילוי תחושה מרכזית של ריקנות רוחנית בתוך העצמי. הריק שבנשמתם של אנשים מכריח אותם למלא אותה איכשהו בפעילות רוחנית או מטאפיזית. זו חלקית הסיבה לכך שאנשים מגבשים דתות וכתות, או מסורים אליהם. ריקנות זו בנשמות האדם היא גם הגורם שיאלץ אותם להיקשר זה לזה עוד... מבחינה רגשית, נפשית ורוחנית, עובדה שתוביל לאירוע אבולוציוני מרכזי על כדור הארץ." "נכון לעכשיו, האנושות נמצאת בתהליך של קשר חזק יותר, בין אדם לאדם. זה נעשה בדרכים בלתי נראות, אך אנשים רגישים יכולים לחוש את השפעתו של הקשר בכל רחבי כדור הארץ ובעיקר את המוח הסופר מודע הקולקטיבי החזק. כמו כן, הטכנולוגיה החדשה והצומחת משפיעה על האנושות הרבה יותר ממה שאתה יכול להניח בתחילה. היא תשפיע עליך באופן מודע ותת מודע. באופן מודע, באמצעות התקשורת המתקדמת והטכנולוגיה הממוחשבת, ובאופן לא מודע דרך גידול שידורי הרדיו, הטלוויזיה ושידורי הגל האחרים שהם למעשה קישורי אנרגיה בין כל האנשים על פני כדור הארץ, ובכך יוצרים אנרגיה ענקית נטו סביב כדור הארץ, וקושרים עוד יותר את כל האנושות לתת מודע יחיד וסופר מודע. שלב זה הוא תנאי מוקדם לשלב האבולוציוני הגדול הבא."

"...הפלנטה שלך חיה... לכוכב הלכת ולכל אחד מצורות החיים עליו יש את הרוחות שלהם. כדור הארץ נמצא בתקשורת מתמדת עם נשמותיך. האבולוציה שלך היא גם האבולוציה של כדור הארץ. המינים החיים על כדור הארץ מייצגים את האבולוציה החיה שלו, אך צורות החיים המתקדמות ביותר בו הן בני האדם. הם מייצגים את הפונקציות המתקדמות יותר של כדור הארץ, בדומה לתאים של מערכת העצבים שהם התאים המפותחים ביותר בגופך - אלה אשר הם אתרי ההתקשרות עם נשמה גבוהה יותר, נפש האדם"

"בהמשך, בני האדם החדשים והמאוחדים, שהם למעשה צורות החיים המפותחות ביותר מבחינה נפשית בכדור הארץ, יעשו צעד נוסף במילוי החלל הריק בנשמתם. הם הולכים לקשור את עצמם לרוח הרבה יותר גדולה. הרוח החדשה והענקית תתאם את כל חיי האדם במתחם האנושות הכרוך זה בזה... רוח זו תעזור לאנושות להתפתח לגבולות גבוהים יותר ביקום. זהו הצעד האבולוציוני האמיתי שכוכבי לכת רבים ביקום חווים. הם מחכים כדי לתקשר איתך."

"התהליך הזה אולי נראה מוזר, אבל זכרו איך הגוף שלכם עשה את אותו הדבר. התאים החיים שלכם, כשהייתם צעירים מאוד, כעובר של כמה שבועות, השתוקקו לנפש גדולה יותר - שהיא הנשמה שלכם - הם חייבים את הנשמה שלך בכדי לעזור לתאים הזעירים למלא את צרכיהם האבולוציוניים. צרכים אלה מוטבעים, במציאות, בכל תת אטום ובכל יחידת חיים. התהליך העשיר את חיי התאים בצורה אדירה. חייהם השתנו לחלוטין. הם התחזקו, נאורים, מלאי אהבה וסיפוק. הם הפכו לחלק מצורת חיים גדולה יותר עם נשמה גדולה יותר שמילאה את הריק בנשמתם הזעירה."

התרגשתי. "מיהי אותה רוח ענקית?" ליבי דהר למרות שהייתי בגופי האסטרלי. המלאך חייך ואז ענה לאט לשאלתי.

"זו תהיה רוח חזקה, עצומה וגבוהה מהרמה השלישית של הקיום, מרמת הכוחות. רוח זו הולכת לקשור את עצמה עם כל האנושות על כדור הארץ."

"זו ישות ענקית שתשפר את חייך בצורה תמידית. רוח ענקית זו ידועה לכם משחר האנושות. אנשים רבים, מבלי לדעת, כבר משתוקקים להיקשר עמו. הם מתפללים במודע לעזרתו, ואוהבים אותו. בחלק מהמודע שלהם, כל האנשים על כדור הארץ כבר מכירים את זה. בין אם הם מאמינים בדת מבוססת כלשהי ובין אם לא, בעתות מצוקה רוב בני האדם מכירים בקיומו. הם קוראים לו: אלוהים, יהוה, אללה, האב השמיימי ושמות רבים אחרים."