תארו את החוויה:

הייתי בת 28, רווקה ומתגוררת בטקסס עם בתי בת השש. הייתי בדיכאון מאוד, שתיתי בכבדות והרגשתי שלחיים שלי אין שום כיוון או מטרה. איבדתי את הדרך לחלוטין ושכחתי חוויה שחוויתי כשהייתי בת שלוש. באותה תקופה כדור אור לבן/זהב נכנס לחדר השינה שלי ותקשר איתי טלפתית, הוא אמר לי שיש לי משימה לקראת סוף חיי. אני לא זוכרת מה הוא אמר שאני צריכה לעשות, אבל אני זוכרת שאמרתי לאור: "זה מעבר ליכולתי, אני לעולם לא אצליח לעשות את זה." האור אמר לי, "היכולת שלך תגדל ותתפתח". הנוכחות באור הייתה מתוקה, רכה, חמה, אוהבת, אינטליגנטית להפליא וטובה לגמרי.

ובכן, בגיל 28, חווית האור נשכחה ממני והמטרה הגבוהה ביותר שלי הייתה להיות רזה ולהתחתן עם גבר עשיר שיפתור את כל הבעיות שלי. יום אחד חזרתי מהעבודה, מותשת, ונשכבתי על המיטה. מצב הרוח שלי היה עגום ועצמתי עיניים במטרה להרגיע את המוח. מייד הרגשתי שאני נשאבת לתוך מערבולת... במהירות כמו להיות על מזחלת - נפלתי בעד מנהרה של אור כחול. בקצה המנהרה הייתה קרחת יער ובמרכזה "תיק כחול". התיק היה אורגני כמו שקיק המכיל תינוק. צורתו הייתה כצורת אגס בערך, עם פתח בחלקו העליון. צפתי לחלק העליון של השקית וכשעשיתי זאת, "מידע" החל להיפלט מהתיק ולהיטמע בי. ובמילה "מידע" אני מתכוונת להבנה מלאה וארבע-ממדית של מושגים ורעיונות שונים.

קשה מאוד לתאר את החוויה שלי במילים מכיוון שהיא הייתה טרום מילולית. בכל אופן, ה"ידע" צץ מחלקו העליון של השקית, מהיר כמו פופקורן הקופץ מתוך מחבת. ניסיתי לתפוס כמה שיותר אינפורמציה שאוכל לאחר מכן להלביש עליה מילים כדי שאזכור אותה. אבל היא הייתה מרובה מידי וזרמה בקצב מהיר מידי. "ידעתי" שמה שמצאתי הוא הסכום הכולל של כל החוכמה של כל האנשים בכל הזמנים - עבר, הווה ועתיד. כל החוכמה באה ממאגר הידע הקולקטיבי הזה וכל מה שאנחנו לומדים נכנס לבריכה הזו לשימוש כולם. השארתי את התיק הכחול ומייד מצאתי את עצמי גבוה מעל האדמה. יכולתי להביט מטה ולראות את העקמומיות של האדמה, את צבעיה ואת צורת מימיה ויבשותיה. לא הייתי רק מעל החלל, הייתי גם מעל הזמן. יכולתי לראות את תנועת האנשים ורעיונות שעיצבו ועוצבו על ידי ההיסטוריה. בכל תקופה בהיסטוריה חוויתי את ה"תחושה" הכוללת של אותה תקופה, כולל המוסיקה, האדריכלות, סגנונות הלבוש, החשיבה הפוליטית והספרות. זה היה כמו צעדה עצומה של אנשים מתקופות שונות עם השקפות עולם שונות, העובדים יחד. כמו להסיר את החלק העליון של מכונת ענק ולהתבונן בכל גלגלי השיניים העובדים יחד. "ידעתי" שכולנו קשורים זה לזה - כמו מטפסי הרים עם חבלים סביב המותניים. כשאחד מאיתנו נופל, אנו מושכים את האחרים למטה. כשאנחנו מטפסים למעלה, אנחנו עוזרים לאחרים לעלות. כולנו נמצאים בזה ביחד. "ידעתי" שמה שאנחנו רואים כמרחב ריק בינינו אינו ריק כלל. אנחנו מוחזקים יחד על ידי חומר בלתי נראה שנמצא סביבנו ובינינו. זה בלתי נראה לנו, אבל זה אמיתי.

ראיתי שהחיים על הפלנטה הזו אינם אקראיים, ישנה תוכנית ענקית. התוכנית, לעומת זאת, היא בקנה מידה שאינו נתפס במוחנו האנושי. שנים אחרי החוויה שלי חיפשתי מישהו שיכול להסביר לי את זה. לבסוף, שנים אחר כך, פגשתי פיזיקאי שאמר לי שזה כמו "רצועת מביוס" (צורה דו-ממדית שיש לה צד אחד בלבד) אמרתי לו שראיתי כדור עגול שדומה ל"רצועת מביוס" הזו. הפיזיקאי אמר שמתמטיקה טהורה הוכיחה את קיומה של "טבעת מביוס", אך לדבריו, מוחנו התלת-ממדי לא יכול להבין אותה. במהלך ההתנסות אמרו לי שכל הזמן הוא "עכשיו" וכל המרחב הוא "כאן".

עברתי מנקודת התצפית הזו חזרה לאותו כחול יפהפה. נכנסתי לתמונה מימין, מקדימה ומעט בזווית לכיוון המרכז. לפניי הייתה קבוצה של אנשים. אלא שהם לא היו נוכחים שם במלואם, אלא רק תמצית שלהם. זה כאילו לקחו שדה פרחים ומיצו אותו לתמצית בושם קטן ומרוכז. מהויות אלה של האנשים היו כמו טיפות בדלי מים – הן עדיין היו אינדיבידואליות, אך קולקטיביות. הם התקבצו יחד בצורת משולש - כמו המשולש של הבאולינג - כשקודקוד המשולש מופנה כלפי. הייתה מהות אחת שעמדה מעט מול האחרות. הייתה לי התחושה שזו דיברה למען האחרים אך לא הייתה בסמכות מעליהם.

כשהתקרבתי אליהם, הייתי מודעת לכך שהקבוצה הזו מכירה אותי טוב יותר ממה שאי פעם אכיר את עצמי, קיבלה אותי ואהבה אותי לגמרי. האהבה שיצאה מהם שטפה אותי בגלים והייתה כה טהורה וחזקה שלא יכולתי לשאת אותה. הייתי אחת מהם ותמיד נשארתי אני. הם ידעו את זה ואני ידעתי את זה. המהות הדומיננטית יותר פנתה אלי ואמרה שאני לא יכולה להישאר, אני חייבת לחזור. הנוכחות הרגישה לי גברית, אם כי לא זיהיתי אותה כאיש רוחני ידוע כלשהו. התחננתי בפניו שלא יחזיר אותי בחזרה. הוא אמר לי בתקיפות רבה שיש משהו שעלי לעשות, אבל שהם יהיו שם בשבילי ואוכל לחזור אליהם כשאסיים את עבודתי.

מיד קפצתי החוצה וקמתי מהמיטה בכעס עמוק. במשך שבועות כעסתי על ההכרח לחזור, אבל אז כיוונתי את עצמי לעשות כל מה שהייתי אמורה לעשות כאן. חוויה זו שינתה את חיי ועשיתי שינויים רבים בחיים שלי כתוצאה ממנה. שחררתי דפוסי התנהגות שלא תרמו לי והתחלתי בחיפוש רוחני שהביא אותי לכל מיני מקומות עשירים ומעניינים.

היו לי חזיונות מאז 1973 המספרים לי מה הולך לקרות בין השנים 1990 ל -1999.

סיפור רקע:

מגדר: נקבה