תארו את החוויה:

שמי הוא ג'ו. אני כמעט בן 64. נולדתי בחודש מרץ. אני תושב מחוז קלארק (לאס וגאס, נבאדה) מאז נובמבר 1952.

אני מניח שכבר לפני שנים רבות התחלתי להתעסק עם הימורים ואלכוהול וכל הדברים האחרים שהייתי צריך להתרחק מהם. היו לי 4 מערכות נישואין ובהתאמה גם 4 גירושין. אני לא מאשים רק את עצמי בכישלונות, אבל בהחלט תרמתי לאומללות שגרמה לכל הבעיות.

היו לי חיים נפלאים ואלוהים היה טוב אלי מבחינה כלכלית. לקחתי הכול כמובן מאליו. התחלתי להיתקל בבעיות עם מס הכנסה בשנת 1988 והם לא הניחו לי עד שלבסוף התפטרתי מעבודתי במלון הקזינו והקאנטרי קלאב. עבדתי שם כברמן כמעט 15 שנה משנת 1978 עד 1990; כעת לא קיבלתי משכורת אבל היה לי חוב בכרטיס האשראי של אלפי דולרים. ניסיתי לעבוד מעבר לרחוב במלון סמוך במשרה חלקית, אבל זה הגיע למצב שהתמלאתי בשנאה וכעס על מס הכנסה, עד שהפסקתי הכול.

עזבתי את בית חברתי בלאס וגאס, למרות שהיינו יחד שלוש עשרה שנה. עברתי להתגורר בקרוואן. המשכתי לשתות מדי פעם.

במהלך חודש אפריל 1990 כבר הייתי פיכח ולא השתכרתי. בערך ב- 17 באפריל של אותה שנה, התחלתי להרגיש כאבים עזים בזרוע שמאל, במרכז הגב וגם בחזה. חבר שלי אמר לי שאני צריך ללכת לבית החולים. אמרתי לו שזה כנראה גזים בקיבה. ובכן, ב -20 באפריל 1990 בשעה 15:00, הייתי במטבח ושטפתי את הכלים בכיור... פתאום העיניים שלי הרגישו כאילו הן נפלטות מהראש שלי ואז הכאב בחזה התעצם מאוד. הטלפון שלי ישב על השיש. התקשרתי ל- 911, כשהגיע הצוות הרפואי כל מה שיכולתי לומר היה "אני מת". הדבר הבא ששמעתי היה איש צוות שאמר, "בואו נגלגל אותו". להבנתי נלקחתי למרכז הרפואי האוניברסיטאי. הרופאים הכניסו אותי לניתוח מידי, כך נאמר לי, משעה 15:30 ועד השעה 23:00.

כומר הוזעק למקום וקרא לי פסוקים מהתנ"ך - הרופא אמר למשפחתי שהדרך היחידה שאצא מזה היא על ידי נס.

כשהתעוררתי מהניתוח ליבי נעצר. הרופאים הכו על חזי נמרצות ונראו מבוהלים. אבל אני לא פחדתי בכלל, הבטתי על הסצנה מגבוה, הבטתי על גופי מהתקרה. פשוט לא ידעתי מה קורה. לפתע הייתי בתוך מנהרה עם אור בהיר מאוד. פסעתי פנימה לתוכה בקצב מהיר. כשעצרתי עמדתי בקו זקוף. מסביבי היו עצי דקל יפים ומדרגות זהב וישות שחשבתי שהיא "אלוהים" עמדה שם. הוא היה לבוש בחלוק לבן עם רצועת זהב סביב מותניו. היה לו שיער חום, זקן ועיניים כחולות נוקבות.

הוא אמר לי, "חזור ג'ו, זה לא הזמן שלך."

בשנייה שאמר זאת, התעוררתי כאשר הרופאים סביבי עדיין בפאניקה. אני זוכר שרציתי לקום משולחן הניתוחים ושלפתי את צינור הנשימה שתקעו לי בגרון. הצוות ריסן אותי והכניס אותי ליחידה לטיפול נמרץ למשך חודש. שבועיים וחצי הייתי במצב קשה.

לבסוף הוכנסתי לחדרי והסתכלתי על שדרות צ'רלסטון מהנוף שנשקף מהחלון. יכולתי לראות את בבואתי - הייתי כל כך רזה וחולה עם תפרים ותחבושות על גופי, זה היה כמו להיות חנוט כמומיה. כשהסתכלתי על עצמי, אמרתי, "אלוהים, אני יודע שהצלת אותי, ולעולם לא אשתה או אעשה משהו שיקלקל את החיים החדשים האלה שהענקת לי במתנה."

הייתי נאמן לאלוהים עם הבטחתי. אני קורא לזה הנס בקומה ה -3 של המחלקה הקרדיולוגית. אני באמת אוהב את האנשים האלה ואת הרופאים ממכון הלב. כל מה שאני יכול לומר הוא שאמרו לי שהריאות, הכבד והכליות שלי היו כמו מישהו שמעולם לא עישן או שתה אלכוהול או עשה סמים.

לאחר שחרורי מבית החולים נאלצתי לגור ברחובות למשך 18 חודשים עד שקיבלתי את קצבת הנכות והפנסיה שלי. נראה שאלוהים אמר "זה תלוי בך", בוא נראה אם ההבטחה שלך הייתה כנה, וכך היה.



סיפור רקע:

חווית סף-מוות על רקע אירוע לב

מגדר: זכר