תארו את החוויה:

האזנתי לתוכנית Art Bellבבוקר (2-5-99) כשחילקתי עיתונים כאן בטנסי. זה הרגיש כל כך טוב לשמוע על חוויות של אחרים שחוו כמוני חוויית סף-מוות. אמרו לי שאני משוגעת לגמרי כשסיפרתי על החוויה שלי לפני כ 40 שנה כילדה בגיל 5-6. אני לא יודעת אם זה יוצא דופן שילדה כ"כ צעירה זוכרת ומושפעת מחוויה מסוג זה.

החוויה שלי קרתה במהלך הקיץ. אבי ניסה לגדל ילדה בצורה הטובה ביותר שהוא יכול. הייתי ילדה תלותית מאוד ולא חברותית, הרבה לפני שדיברו על הפרעות כאלו בפומבי. אבי נהג לקחת אותי לנהר בו שחו הרבה אנשים אחרים כדי לקיים אינטראקציה עם ילדים אחרים בטווח הגיל שלי.

למרבה הצער, לנהר הייתה נקודת ירידה באמצעו. לא ידעתי לשחות. אני זוכרת שראשי נעלם מתחת למים ונאבקתי לנשום. בפעם השלישית שראשי צנח מתחת לנהר, כבר הבנתי שלא אחיה. מתתי וידעתי את זה. לא רציתי למות. הדבר הבא שידעתי הוא שראיתי מנהרה עם אור בוהק. היו שם חבורה של אנשים. ידעתי שהם קרובי משפחה שלי. הייתה לי תחושה ששני הסבים שלי היו שם. הייתה לי תחושה שאחד הסבים מדבר איתי.

הם אמרו לי שאני צריכה לחזור, שיש לי עוד כמה שיעורים ללמוד. לא רציתי לחזור, לפעמים עולות בי מחשבות אפילו היום שאולי לא הייתי צריכה לחזור, אבל סבא צדק, היו לי שיעורים ללמוד. הדבר הבא שידעתי, זרוע תפסה אותי. זה היה אבי. הוא הציל אותי! ניסיתי לדבר על החוויה שלי, אבל אף אחד מעולם לא האמין לי. היו לי 40 שנה להתמודד עם החוויה הזו. אני אהיה בת 46 באפריל.

האבות הקדמונים (כן, אני משוכנעת שהם היו הסבים, הסבתות, הדודות, דודים וקרובי משפחה שלי שמתו לפני כן) צדקו, היו עוד לקחים ללמוד, וכל כך קשה ללמוד. התגברות על התמכרות לסמים לפני 13 שנה; ללמוד לסלוח על הפגיעה והכעס שנגרמו על ידי נסיבות מעבר למה שיכולתי לשלוט. החוויה השאירה אותי בתחושה שאין לחשוש מהמוות. שאנחנו כאן כדי ללמוד, לצמוח ולהתפתח.

אני בוכה כשאני נזכרת שוב בחוויה הזו. הייתי מפורקת לגמרי במשך 24 שעות טובות, מכיוון שלא ביקשתי במודע לעבור את השיעורים שנאלצתי ללמוד. זה גם הותיר אותי מאמינה נחרצת בגלגול נשמות (היו לי סדרת חלומות שהיו אמיתיים, אבל לא יודעת אם זה יסווג באותה קטגוריה כמו NDE או לא, וכמה ממקומות שראיתי בחלומות, מצאתי אחר כך כמקומות אמיתיים). אני מניחה שזה גם הותיר בי כבוד עצום לחיים של כל היצורים החיים על כדור הארץ הזה.

אני מבינה שהיה לי זמן רב לזכור ולנתח את החוויה שהייתה לי, אך היא השפיעה עלי כל כך. במובן מסוים, אני מחשיבה את זה כלידה מחודשת שלי, תחילת דרכי וגם התחושה שאני שונה בגלל זה. שבאמת לא אוכל להיות שוב "נורמלית". שלעולם לא אוכל יותר להיות חלק ממה שייחשב לחברה נורמלית. אני לא יודעת אם אחרים הביעו זאת או לא. הייתי מעוניינת לדעת אם אחרים ביטאו את אותה "הרגשה".

סיפור רקע:

מגדר: נקבה