תארו את החוויה:

*להלן NDE שסופר לנו במהלך מספר חודשים מאישה מבוגרת שמעולם לא חלקה זאת קודם, למעט עם בנה. כל הפרטים בסיפור זה נותרו עקביים במהלך החודשים בהם היא שיתפה את סיפורה. היה לה קשה מאוד לשתף את סיפורה. רק אחת מכל ארבע חוויות סף-מוות הן מפורטות ומסועפות כמו חוויה זו.

כשהייתי אישה צעירה ורווקה שהתגוררה בעיר הולדתי לונדון, אנגליה, אושפזתי בבית החולים "ממוריאל" עם סיבוכים קשים בעקבות ניסיון הפלה כושל שעשיתי בחדר הרחצה של דירתי. בהיותי קתולית, רציתי "לטפל" בהריון הלא רצוי בסתר ולבד. אחרי שאיבדתי הרבה מאוד דם והרגשתי מאוד קר, קראתי לאמבולנס שייקח אותי לבית החולים.

ברגע שהובהלתי לחדר המיון, אני זוכרת את הצוות שרץ לחדרי והביא עגלות עם ציוד, בקבוקים, משאבות, מחטים, תחבושות, צינורות וכו''. מהטבור ומטה הייתי ספוגת דם וחלשה מאוד. הייתי במצב מסכן חיים, קריטי מאוד. ככל שהדם התנקז מגופי כך גם רצוני לחיות פחת.

שמעתי צליל "פופ" ופתאום הכאב פסק. הרגשתי רגועה בפעם הראשונה מזה 3 חודשים מאז שנודע לי על ההיריון על ידי אדם ששיקר לי ואמר לי שהוא אוהב אותי ורוצה להתחתן איתי אבל שיש לו אישה וחמישה ילדים בעיר אחרת. ראיתי את הצוות הרפואי מחברים עירוי ושאר צינורות. רק רציתי שיפסיקו. נראיתי נורא והצבע שלי היה רע מאוד. התביישתי להיות הגורם לכל הפאניקה. חטאתי ולא הגיע לי לחיות. העובדה שחשבתי את המחשבות הללו כאשר אני מרחפת סנטימטרים ספורים מהתקרה, לא הפריעה לי ולא בלבלה אותי כמו לחוש את הלחץ שאני גורמת לכל מי שמתחתי. אני גם יודעת שהייתי בהכרה מוחלטת למרות ששמעתי אחות, היחידה בחלוק כחול, מספרת לרופאים שאיבדתי את ההכרה זמן קצר לאחר הכניסה לחדר המיון. הייתי מודעת מאוד לכל פרט באירועים סביבי.

הבחנתי במנהרה שהופיעה פתאום ונמשכתי לתוכה. שמחתי להיות רחוקה מהסצנה המתוחה ההיא למטה. צפתי לעבר המנהרה ועברתי ממש דרך מאוורר התקרה ואז בעד התקרה עצמה. שחור המנהרה התנפץ והתחלתי לצבור מהירות. הייתי סקרנית לגבי גופי או צורתי הנוכחית והסתכלתי על הידיים והרגליים שלי. נראה שהן מתרחבות ופולטות זוהר קל. הרגשתי עומס אוויר ורעש נמוך כמו רטט כשעליתי במהירות לכיוון אור בוהק מרחוק. כשהתקדמתי בקצב מהיר יותר, הרגשתי שיש איתי נוכחות ששומרת עליי רגועה ומשדרת אהבה וחוכמה. לא ראיתי אף אחד, אבל הרגשתי את המהות של סבא שלי שמת כשהייתי בת 13. הייתי מודעת לנוכחותו המנחמת אבל לא ראיתי או שמעתי אותו.

לבסוף הגעתי לסוף המנהרה והגעתי למקום שהוצף באור לבן קורן שנראה כמגלם את כל מושגי האהבה. אהבה ללא תנאי. זה נראה כמו שדה כוח ענק או אנרגיה שהקרינו את כל הרגשות הטובים והאציליים הידועים לאדם. מילים לא יכולות לתאר את יראת הכבוד שחשתי בנוכחות האור. נראה שהפכתי להיות חלק מהאור ואז האור הפך לחלק ממני. היינו אחד. פתאום הבנתי, בלי שאלה, עד כמה כולנו קשורים זה לזה, אלוהים וכל צורות החיים ביקום.

אני נזכר בתהייה "האם איענש על ההפלה שניסיתי לעשות שכתוצאה ממנה כמעט הרגתי את עצמי", ואז הדבר הבא שראיתי הוא תינוקת ישנה וידעתי מייד שזו אני. התבוננתי בקסם כשראיתי את נקודות השיא של כל שלב בחיי. זה היה כמו לראות סרט עם סצנות רבות ושונות מהבהבות במהירות עצומה.

איכשהו הצלחתי להרגיש את המתרחש על המסך, את כל התחושות שחוויתי באותה תקופה כמו גם את הרגשות שגרמתי אצל אחרים. התבוננתי והרגשתי את הבושה של אמי (ביום בו התגרשתי) ועד התרוממות הרוח של האהבה והכאב המוחץ של הדחייה והבגידה. הבנתי את הפחד וחוסר הביטחון של האנשים שגרמו לכאב שלי, הבנתי גם את הפחד של הגבר שנפרד ממני עם היוודע דבר ההיריון שלי. הרגשתי כל מעשה טוב או רע שעשיתי אי פעם וההשלכות של מעשיי על אחרים. זו הייתה חוויה קשה עבורי, אך נתמכתי באהבה ללא תנאי והצלחתי להביט גם בחלקים הכואבים.

נשאלתי טלפתית האם אני רוצה להישאר או לחזור לחיי הקודמים ב"בית הספר לכדור הארץ". נפלתי על ברכי כדי להראות את רצוני להישאר במימד ההוא. האור הראה לי בועה מבריקה ויפה שצפה לידי. בתוכה ראיתי תינוק זעיר יונק משד. התינוק הפך לפעוט והחל ללכת לעברי עדיין בתוך הבועה. ואז דמותו של ילד צעיר הפכה לנער והוא המשיך להזדקן עד שהיה אדם בוגר. מי זה? שאלתי. "בנך מיכאל", הייתה התשובה. אני זוכרת שחשתי הקלה רבה שלא הרסתי את הסיכוי שלו לחיים. שיטפון של מחשבות מבהילות חלפו במוחי. אפילו לא הייתי נשואה ובקושי יכולתי לפרנס את עצמי, איך אוכל לגדל בן? האם הוא יכול לשכוח או לסלוח לי אי פעם שניסיתי להפיל אותו? איך יכולתי לעשות זאת לבד ללא עזרה? ראיתי הבזק של עצמי עם גבר שידעתי שהוא בעלי לעתיד והוא החזיק את הילד בן השנתיים שראיתי בתמונה. בפעם הראשונה הרשיתי לעצמי להרגיש אהבה לתינוק שנשאתי. כל המבוכה, הסיבוכים והקשיים שהשתמשתי בהם כדי להצדיק את ההפלה שלי נראו כעת חלשים ואנוכיים מאוד.

לפתע הוחזרתי לגופי וכאבים צורבים קרעו את פלג גופי התחתון. אותה אחות בחלוק הכחול נתנה לי זריקה ואמרה לי להירגע כי תרופות נוגדות הכאב יתחילו להשפיע בקרוב. הייתי מחוסרת הכרה במשך יותר מכמה דקות, ובכל זאת נראה היה שהביקור שלי ב"צד השני" נמשך שעות.

כשאני מחוץ לגופי בחדר המיון, הבחנתי בתווית אדומה בצד הלהב של מאוורר התקרה הפונה לראש התקרה. כשלקחו אותי לחדר ההתאוששות אמרו לי שהתינוק שלי ניצל. אמרתי, "כן, אני יודעת". שאלתי אם מישהו יהיה מוכן להקשיב לחוויה המדהימה שלי ונאמר לי שאין להם זמן. הרופאים שלי אמרו שזה פלא שהם הצליחו להציל את התינוק ואותי. אחד הרופאים אמר לי שהם חשבו שאיבדו אותנו בשתי הזדמנויות במהלך המאבק על חיינו בחדר המיון. ניסיתי להתחיל ולספר לו על החוויה, אבל קראו לו במכשיר הקשר והוא פנה ללכת. חיוך הפרידה שלו לא הותיר ספק שהוא הרגיש שהוא מבזבז את זמנו בהאזנה לתסבוכת הנגרמת מסמים של אישה מטורפת.

אמי הגיעה מאוחר יותר, עם תגבורת "דתית" כדי לכפר על חטאי. השתעשעתי קלות כשנזירה הופיעה והחלה להתפלל עבורי, וביקשה מאלוהים שיסלח לי. ידעתי שכבר סולחים לי. העונש שלי נבע מרגשות האשמה והבושה שחוויתי במהלך סקירת חיי הקודמים. רק אחות אחת בבית החולים הקשיבה לי. היא עשתה זאת לאחר שסיפרתי לה כמה פרטים על מה שאמרה לרופאים ולאחיות כשהייתי מחוסרת הכרה. היא סיפרה על שמיעתם של אחרים שהוחזרו מסף המוות, עם סיפורים דומים. לבסוף שכנעתי אותה להשיג סולם גבוה ולראות בעצמה את המדבקה האדומה שתיארתי בפירוט רב בצד הנסתר של מאוורר התקרה של חדר המיון. האחות ראתה את המדבקה ואישרה את כל הפרטים שתיארתי. הרגשתי טוב שמישהו מאמין לי. מעולם לא הזכרתי את החוויה הזו עד עכשיו.

המשכתי את חיי בצורה אופטימית, עם גישה חדשה לגמרי. ילדתי ילד בריא כעבור 5 חודשים וקראתי לו מיכאל. הנזקים שעשיתי לעצמי מנעו הריונות נוספים, אך הקשר הנפשי והאהבה שחוויתי עם מיכאל היא באמת "מתנה" יקרה מפז.

החוויה נותרה אמיתית וחיה עכשיו כמו לפני 34 שנים ושינתה את חיי בדרכים רבות.

תוספת של NDERF: מארי חזרה לכנסייה הקתולית, אך הקפידה להשתתף בכנסייה פתוחה וליברלית יותר מהכנסייה הקודמת. NDERF מביעה הערכה למארי על האומץ שלה לחלוק את סיפורה.

סיפור רקע:

חווית סף-מוות של אישה בעת ניסיון הפלה ביתי.

מגדר: נקבה