תארו את החוויה:

ברצוני לספר סיפור אמיתי שהתרחש כשהייתי בת 16 (עכשיו אני בת 28) בזמנו יצאתי עם צעיר מיוחד מאוד, שמו היה אדווין וגם הוא היה בן 16. היינו קרובים מאוד והרגשנו חלק בלתי נפרד האחד מהשנייה, מהלב והנשמה. אני יודעת שבגיל 16 כולם אומרים שזה מוקדם לחוות אהבה עמוקה ואמיתית, אבל לנו זה הרגיש הכי עמוק שבעולם. הרגשנו שאנחנו בני זוג מאז ומעולם. אני לא יכולה להסביר את התחושה, אלא שפשוט ידענו איכשהו שאנחנו מיוחדים. ביום חמישי בערב, 2 ביולי 1987, הוא אסף אותי מהעבודה והסיע אותי הביתה. ישבתי במכונית, חיבקתי ונישקתי אותו ואמרתי לו שאני מרגישה שאאבד אותו איכשהו. הוא חיבק אותי והסתכל לי בעיניים ואמר: "מותק, את יודעת שלעולם לא תאבדי אותי." ביקשתי ממנו להתקשר אלי בשנייה שהוא חוזר הביתה כדי שאדע שהוא בטוח והוא עשה זאת. התחושה נעלמה. למחרת ביום שישי, 3 ביולי 1987, שהיתי בביתו בסוף השבוע. הוריי היו באטלנטה וחיפשו מקום לגור בו; עברנו לשם בסוף הקיץ.

הוא אסף אותי מהעבודה באותו לילה ונסענו למסיבה. במסיבה פרצה קטטה והוא כביכול נדקר "בטעות". הוא רץ לטלפון לחייג לעזרה והתמוטט. הייתי ממש לידו והייתי היסטרית.

לבסוף הגיע אמבולנס ואני עקבתי אחריו מאחור במכונית עם חברה והחבר שלה והתחלתי להתפלל, לא עם הראש, אלא עם הלב שלי, הנשמה שלי, כל כולי. לא רק התפללתי לאלוהים אלא לחבר שלי - רציתי שנשמתו תשמע אותי. לא רציתי שיעזוב אותי. כשהגענו לבית החולים שלחו אותנו לחדר המשפחה. עמדתי מול הדלת. חברתי מישל ישבה לידי, התכופפתי מטה כדי להתפלל חזק יותר מכפי שהתפללתי אי פעם. בזמן שהתפללתי עם כל הווייתי, תחושה פתאומית עלתה בי... זה היה הוא. דמעות נופלות בעיניי כשאני כותבת ומשחזרת את זה. הוא בא אלי ואמר, "אני אוהב אותך. אני לא יכול להיות איתך כרגע אבל יום אחד נהיה ביחד." בכיתי והתחננתי בפניו שלא יעזוב אותי והוא אמר, "זכרי תמיד שאני אוהב אותך. להתראות." צרחתי וחברתי מישל אמרה, "הוא עוד יחלים ויצא מזה." אמרתי, "לא, מישל, הוא נעלם. באותו רגע נכנס האב בראיין לחדר ואמר "הוא הלך לעולמו" ואני נפלתי על הברכיים.

אחרי זה הוא היה בא אלי בחלומות. הם היו כל כך אמיתיים, אני יודעת שהם היו אמיתיים. אני חושבת שזו הייתה הדרך של אלוהים לעזור לי להתמודד, בכך שנתן לי לבקר אותו בחלומות שלי. לבסוף החלומות נעצרו ועדיין היום לפני שאני הולכת לישון, אני מתפללת שהוא יחזור לבקר אותי. אני עדיין מתגעגעת אליו ותוהה איך היו חיי איתו. אבל אני תולה תקווה במילים שאמר אלי, שיום אחד נהיה ביחד, למרות שכיום אני נשואה ויש לי ילדה קטנה ויפה. אבל את החוויה איתו לעולם לא אשכח. אני מאמינה שנשמות יכולות להגיע זו לזו. אני מבינה שזו לא הייתה חווית סף-מוות, אבל בשבילי זו הייתה חוויה רוחנית מאוד מיוחדת - חוויה שאוקיר כל חיי. תודה על ההקשבה.

סיפור רקע:

מגדר: נקבה